Machon Shilo

תרמו למכון שילה

סכום:

Easy Joomla Paypal Payment / Donations Module

הרואה חמה ולבנה וכוכבים ומזלות ורקיע

דירוג
חלשמעולה 
תמצית המאמר

מאמר זה דן בנושא ברכת החמה מבחינה לשונית בעיקר.

במאמר זה מועלים שוב הקשיים בדברי אביי, ובהם קשיים לשוניים.

המאמר עומד על ההבדל במשמעות המילה "תקופה" בלשון המקרא ובלשון חכמים.

המאמר מציע ראייה חדשה מבחינה לשונית של המקורות התנאיים של ברכת החמה והלבנה והכוכבים והמזלות והרקיע, מתוך חשיפת המקורות המקראיים של הביטויים בברייתא: חמה בתקופתה, לבנה בגבורתה, כוכבים במסילותם, מזלות בעיתם, רקיע בטהרו. לאור זאת מוצע פירוש חדש למקורות התנאיים ולדברי אביי, ועל ידו מסולקים הקשיים בדברי אביי.

המאמר


תוספתא מסכת ברכות ו,ו:

הרואה את החמה ואת הלבנה ואת הכוכבים ואת המזלות - אומר: 'ברוך עושה בראשית'.

בבלי ברכות דף נט עמוד ב:

תנו רבנן: הרואה חמה בתקופתה ולבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן - אומר: 'ברוך עושה בראשית' (ברייתא בנוסח דומה נמצאת בירושלמי ברכות פרק ט הלכה ב ובויקרא רבה פרשה כג,ח).

בברייתא שהובאה בבבלי נוספה מילה אחת לכל אחד מהדברים המנויים בה: חמה - בתקופתה, לבנה - בגבורתה, כוכבים - במסילותם, מזלות - כסדרן. האם יש ללמוד מכך, שהברייתא שבבבלי חלקה על הברייתא שבתוספתא?

בבלי ברכות שם:

ואימת הוי? - אמר אביי: כל עשרין ותמני שנין, דהדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלתא נגהי ארבעא.

רגילים לפרש, שדברי אביי מוסבים על הרואה חמה בתקופתה. לפי אביי, תקופה = מחזור או תחילת מחזור, והכוונה למחזור השמש הגדול של 28 שנה (על פי חשבון התקופות של שמואל).

GANDZ SOLOMON (בתוך: 44 JQR ,1953-4, עמ' 305 ואילך (בתרגום שלי)):

"קשיים בפירוש אביי:

א. אביי מסביר רק חמה בתקופתה, ואילו שלושת הביטויים האחרים בברייתא אינם ברורים.

ב. אביי מזהה תקופה של השמש, שבדרך כלל מציינת רבע שנת שמש, עם מחזור השמש הגדול שנמשך 28 שנות שמש. בכל ספרות חז"ל אין דוגמה שבה המונח תקופה מציין כזה מחזור.

ג. העדות הראשונה למחזור כזה נמצאת בפרקי דר"א מהמאה ה-9 או ה-7 לכל המוקדם. שם בפרקים ו-ח (במהדורת היגר פרקים ה-ז) העוסקים בלוח, מתוארים 3 סוגי מחזורים: מחזור חמה של 28 שנה, מחזור לבנה של 21 שנה ומחזור עיבורי שנה של 19 שנה. כל המחזורים האלה מצויינים במונח מחזור ונבדלים בבירור מהמונח תקופה המציין רק רבע שנה. לאביי, תקופה הנזכרת בברייתא זהה עם מחזור, וזה שימוש יוצא דופן ללא מקבילות בכל הספרות.

ד. המונח מחזור שמשתמש אביי אינו מופיע בכל הספרות התלמודית במובן של מחזור עבור גוף שמימי. המקור הראשון שהמונח מחזור מופיע הוא פרקי דר"א.

"חמה בתקופתה" - המונח תקופה הוא אחד מארבעה ימים בשנה כשמתחילות עונות השנה. לפי זה אמירת הברכה היא בכל אחד מארבעה ימים אלה. אלמלא פירוש אביי, הכל יודו שהמונח "החמה בתקופתה" מתייחס לאחת מארבע נקודות התקופה בשנה, ואף אחד לא היה חושב על המחזור הגדול."

פרקי דרבי אליעזר (פדר"א) - חיבור מדרשי המיוחס לרוב לתנא רבי אליעזר בן הורקנוס. על פי המחקר זמן חיבורו הוא לאחר עליית האסלאם (אשר אליו פדר"א מתייחס), וככל הנראה במאה השמינית, על רקע עליית בית עבאס והתנועות המשיחיות שפעלו באותה תקופה. מקום חיבורו, מעבר לכך שמדובר באחת מארצות האסלאם, אינו ידוע, אך ישנם רמזים לכך שהתחבר במקום שתחת השפעת המנהג הארץ-ישראלי (ארץ ישראל, מצרים, או המגרב).

בספר "היוצרות" של ע' פליישר עמ' 107-109 מובא 'יוצר' ל'שבת תקופות' של הפייטן אלעזר הקילירי - הקליר (חי בא"י בסוף המאה ה-6 וראשית המאה ה-7). הפיוט מדבר בסגולות מחזור עשרים ושמונה השנים שבו משלימה השמש סיבוב מלא וחוזרת למקום שבו התחיל מהלכה בבריאת העולם. הפייטן מונה את חלוקות המשנה של המחזור לשנים, תקופות, חודשים, שבתות, ימים ושעות. בפיוט נאמר, שלסוף עשרים ושמונה שנות המחזור חוזרת החמה להיות בדיוק במקום שבו היתה בשעה שנבראה בתחילת ליל יום רביעי של בריאת העולם. עדות זו על מחזור זה קודמת כנראה לפרקי דר"א. בפיוט הזה יש הבחנה ברורה בין המחזור של עשרים ושמונה שנה ובין תקופה של רבע שנה. יש ללמוד מהפיוט הזה, שבימיו של הקליר חישבו תקופות לפי חשבון שמואל, שהרי מחזור של עשרים ושמונה שנים אינו אלא לפי חשבון זה. כן יש ללמוד מהפיוט הזה, שכשחישבו תקופות לפי חשבון שמואל, היו בכל מחזור של עשרים ושמונה שנים עשר שנים מעוברות.

מה פירושה של המילה "תקופה"? -

"לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמן" (בבלי עבודה זרה דף נח עמוד ב; חולין דף קלז עמוד ב).

בלשון מקרא: תקופה = הקפה, מחזור, תנועה עיגולית; של השמש: "מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם" (תהילים יט,ז); ושל יחידות הזמן: בסוף השנה - "וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים" (שמואל א א,כ), "וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה" (שמות לד,כב), כעבור שנה - "וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה" (דה"ב כד,כג).

(מילון העברית המקראית, מ"צ קדרי)

בלשון חכמים: תקופה = חלק משנת השמש, עונה; בשנה ארבע תקופות: תקופת ניסן (אביב), תקופת תמוז (קיץ), תקופת תשרי (סתיו), תקופת טבת (חורף) (בבלי עירובין דף נו עמוד א).

(המילון החדש, א' אבן שושן)

ראשיתו של כל רבע של שנת החמה נקרא "יום התקופה", ובקיצור גם: תקופה.

פירוש אביי למילה "תקופה" מתאים ללשון מקרא ולא ללשון חכמים. ובכן יש לשאול: כיצד פירש אביי כך, והרי לשון חכמים נבדלת מלשון המקרא?

יש להאיר באור חדש את הביטוי "חמה בתקופתה" שבברייתא.

משה בר-אשר ("רושמי לשון המקרא במשנה", בתוך: מחקרים בתלמוד ובמדרש - ספר זיכרון לתרצה ליפשיץ):

"התנאים, מחברי ספרות חז"ל, שיקעו מלכתחילה בחיבוריהם בהקשרים רבים ובטקסטים לא מעטים מילים וצירופים מלשון המקרא. במיוחד מרובים הצירופים שניטלו מן המקרא ושוקעו כצורתם בספרות חז"ל."

בעניין החמה שאב התנא של הברייתא השראה מספר תהילים פרק יט:

(ב) הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ:

(ג) יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת:

(ד) אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם:

(ה) בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם:

(ו) וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח:

(ז) מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ:


בפסוקים אלה המזמור מספר את תהילת ה' על הנפלאות הנראות למסתכל בשמים. זה למעשה עניינה של הברכה שבברייתא: "הרואה חמה... ולבנה... וכוכבים... ומזלות... - אומר: 'ברוך עושה בראשית'", שהיא ברכת שבח לה' על יצירת המאורות וסידורם ברקיע. בפסוק ז נזכרות 'חמה' ו'תקופה'. "מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם" - השמש זורח מקצה אחד של השמים, במזרח, וסיבובו מגיע עד הקצה השני, במערב. 'חמה' היא שם נרדף לשמש במקרא, וכן בלשון חז"ל מצוי בדרך כלל השם חמה ולא שמש. אבל בלשון המזמור הזה יש הבדל בין שמש לחמה, שהשמש הוא הכדור שבשמים, והחמה הן קרני השמש המגיעות לארץ, והן קרויות חמה על שם חומן.

כשאמר התנא "חמה בתקופתה", הוא הלך בעקבות הפסוק: "וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ", אף שתקופה בלשון חז"ל אין פירושה: סיבוב, הקפה, מחזור. אביי, שבוודאי שם לב שהצירוף "חמה בתקופתה" יש לו זיקה לפסוק מן המקרא, פירש את המילה 'תקופה' - מחזור, כמשמעה בלשון המקרא. אך נראה, שהתנא של הברייתא לא התכוון למשמעות המילה בלשון המקרא, ואף לא למשמעותה בלשון חכמים, אלא רק השתמש בביטוי שיש לו זיקה לפסוק מן המקרא, וכפי שיתברר להלן.

בדרך זו יש להסביר את מקורם של שאר הביטויים שבברייתא.

בברייתא נאמר: "לבנה בגבורתה" (נוסח אחר: "לבנה בתקופתה"). ביטוי זה מושפע מלשון הכתוב בספר שופטים פרק ה (שירת דבורה): "כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" (פסוק לא). כיון שלא נמצאה במקרא לשון שיכולה לשמש מקור לביטוי עבור הלבנה, השתמשו בביטוי שלשונו מושאלת מהנאמר לגבי השמש (הדבר נכון גם ביחס לנוסח "לבנה בתקופתה", אולם מטעמי גיוון הלשון של הברייתא נראה שהנוסח הנכון הוא "לבנה בגבורתה"). אולי יש בשאילת הלשון רמז, שהלבנה מקבלת את אורה מן השמש ואין לה אור משלה. אפשר שהביטוי "לבנה בגבורתה" בא אחרי הביטוי "חמה בתקופתה" בשל גרירת לשון המקרא "תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ" (אסתר פרק י פסוק ב).

בברייתא נאמר עוד: "כוכבים במסילותם" (נוסח אחר: "כוכבים במשמרותם"). גם הביטוי "כוכבים במסילותם" לקוח מלשון הכתוב בספר שופטים פרק ה (שירת דבורה): "מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ, הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא" (פסוק כ).

בברייתא נאמר עוד: "מזלות כסדרן" (נוסח אחר: "מזלות בעיתם"). נראה שהנוסח הנכון הוא "מזלות בעיתם", שכן ביטוי דומה נמצא בספר איוב פרק לח פסוק לב: "הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ". 'מזרות' יש לפרשו כשם של קבוצת כוכבים, כמו יתר השמות האמורים בעניין שם, או ש'מזרות' הוא כמו 'מזלות' בחילוף למ"ד ברי"ש, ויש משערים כי 'מזרות' הכוונה ל"שביל החלב" הנקרא בערבית בשם דומה לזה. פרק זה, שהוא דברי ה' לאיוב, הוא סיפור נפלאות הבורא והבריאה בשמים ובארץ, וזה מתאים לעניינה של הברכה שבברייתא (כאמור לעיל לגבי הביטוי "חמה בתקופתה"). התנא בברייתא לקח את הביטוי "מזלות בעיתם" משם והחליף 'מזרות' במזלות.

המילה "במסילותם" בהקשר לכוכבים לא באה ללמד על זמנה של הברכה על ראיית הכוכבים (כשהם במסילותם), שהרי תמיד הכוכבים במסילותם. כמו כן, המילה "בעיתם" בהקשר למזלות לא באה ללמד על זמנה של הברכה על ראיית המזלות, שהרי תמיד המזלות בעיתם. מעתה יש לומר, שגם המילה "בתקופתה" בהקשר לחמה וגם המילה "בגבורתה" בהקשר ללבנה לא באו ללמד על זמנה של הברכה על ראיית החמה (כשהיא בתקופתה) והלבנה, שהרי כל הדברים המנויים בברייתא נאמרו כאחד ואין לחלק ביניהם. כל כוונתו של התנא של הברייתא לא היתה אלא להשתמש בביטויים שיש להם זיקה לפסוקים מן המקרא. נמצא, שהברייתא שבבבלי שנקטה את הביטויים האלה לא חלקה על הברייתא שבתוספתא שלא נקטה כל ביטוי, ולפי שתי הברייתות יש לברך על החמה ועל הלבנה ועל הכוכבים ועל המזלות בכל פעם שרואה אותם.

יש ברכה נוספת על ראיית דבר שמימי, ואף לגביה נקטו בביטוי שלקוח מן המקרא.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נט עמוד א:

אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה רקיע בטהרו / בטהרתו - אומר: 'ברוך עושה בראשית'.

אימת? - אמר אביי (בכתבי יד: עולא): כי אתי מטרא כולי ליליא, ובצפרא אתי אסתנא (רוח צפונית) ומגלי להו לשמיא.

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ט הלכה ב:

הרואה ...את הרקיע בטהרו - אומר: 'ברוך עושה בראשית'. - אמר רבי חונה: [כת"י רומי: הדא דתמר (זה שאתה אומר, שהרואה את הרקיע בטהרו בלא עננים צריך לברך) -] בימות הגשמים, בלבד לאחר שלשה ימים (זה רק בימות הגשמים, ורק לאחר שלושה ימים שהיו השמים מעוננים); הדא היא דכתיב: "וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר" וגו' [כת"י רומי: "...בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם"] (דורש: אם עד עתה לא ראו אור, שהיו השמים מעוננים, ועתה בהיר הוא בשחקים, כי רוח עברה ותטהרם, והם נקיים מעננים).

ויקרא רבה (מרגליות) פרשה כג,ח:

"וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר" (איוב לז,כא) - ...הרואה ...את הרקיע בטהרתו - אומר: 'ברוך בורא בראשית'. - אמר רב הונא: הדה דאת אמר - בימות הגשמים ובלבד לאחר שלושה ימים, - "וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר [בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם"].

הביטוי "רקיע בטהרו / בטהרתו" לקוח מספר איוב פרק לז פסוק כא: "בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם". פרק זה מספר בשבח ה' ונפלאותיו בהורדת גשמים. ואכן בירושלמי ובויקרא רבה דרשו מפסוק זה שצריך לברך על ראיית הרקיע בטהרו לאחר ימים מעוננים שירדו בהם גשמים. בבבלי לא הובא פסוק זה. אולם בבבלי אמר אביי, שרוח צפונית טיהרה את הרקיע מעננים. ואכן דבר זה נאמר במפורש בספר איוב שם:

(כא) וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר, בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים, וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם:

(כב) מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה...

אביי בבבלי פירש כנראה "מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה", שרוח צפונית מטהרת את הרקיע מהעננים ומגלה את אור השמש המזהיר כזהב. לפי אביי, חלקו הראשון של פסוק כב נפרד מחלקו השני והוא המשכו של פסוק כא.

יש מקור נוסף במקרא לביטוי "רקיע בטהרו", והוא בספר שמות פרק כד פסוק י: "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל... וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר". פסוק זה הובא בויקרא רבה (מרגליות) פרשה כג,ח בדרשה שנייה על הפסוק לעיל בספר איוב פרק לז פסוק כא, וכך מתורגם בויקרא רבה "וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר" - "[וכחיזו שמייא] כד אינון נקיין מן עננין" (וכמראה השמים כשהם נקיים מעננים) (וכן הוא בירושלמי סוכה פרק ד הלכה ג). נראה שתרגומו של הפסוק בספר שמות הוא על פי הפסוק בספר איוב.



הרי שלביטוי "רקיע בטהרו", שמשמעו שמים נקיים מעננים, מקור כפול במקרא. שני הפסוקים המשמשים מקור לביטוי זה מדברים בראייה של השמים, שבעניינה נאמר ביטוי זה בברייתא. ברם, עצם הביטוי "רקיע בטהרו" קרוב ללשון "וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר", והיא מקור ברור יותר לביטוי זה (נראה שהנוסח המדויק של הביטוי הוא "רקיע בטהרו" (ולא "בטהרתו") על פי הלשון "וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר").

הוראינו לדעת, כי הן בהלכה בעניין הברכה על ראיית החמה והלבנה והכוכבים והמזלות והן בהלכה בעניין הברכה על ראיית הרקיע, שבאו בשני התלמודים ובמדרש בסמוך זו לזו, השתמשו חכמים בביטויים שיש להם זיקה לפסוקים מן המקרא. בכמה מהביטויים שנידונו ("חמה בתקופתה", "מזלות בעיתם", "רקיע בטהרו"), לא זו בלבד שהושפעו מנסחי ההלכות מלשון הפסוקים, אלא אף עניינם של הכתובים (שבח ה' על נפלאות הבריאה), שבהם נאמרו אותן לשונות, עמד לנגד עיניהם של המנסחים. כיון שכך, לא באו הביטויים הללו לקבוע את הזמן הראוי לברכה על ראיית הדברים השמימיים האלה. פשוטן של הלכות אלו הוא, שיש לברך על ראייתם בכל פעם שרואה אותם.

אמנם, בעניין ראיית הרקיע בטהרו, קבעו אמוראים, בניגוד לפשוטה של ההלכה, שאין לברך עליו בכל פעם שרואה אותו כשהוא נקי מעננים, אלא רק לאחר ירידת גשמים (במשך לילה אחד לפי הבבלי, ובמשך שלושה ימים לפי הירושלמי). נראה שהאמוראים למדו דבר זה מעניינו של הפרק בספר איוב המדבר בירידת גשמים, שהוא מקור הביטוי "רקיע בטהרו".

מעתה נוכל לבאר את דברי אביי "כל עשרין ותמני שנין" וכו' באופן מחודש. אביי חלק על התנא של הברייתא, והוא סבר שאין לברך על ראיית החמה או הלבנה או הכוכבים או המזלות בכל פעם שרואה מי מהם. לדעתו של אביי יש לברך ברכה אחת על כולם בכל תחילת מחזור של עשרים ושמונה שנים, אור ליום רביעי, שהוא זמן תליית כולם בעת בריאת העולם. לפי זה, לא התייחס אביי רק לחמה אלא לכל הדברים המנויים בברייתא, ואביי אף לא פירש את המילה 'תקופה' - מחזור (יש לשים לב ששאלת הגמרא שעליה השיב אביי לא נוסחה כך: 'חמה בתקופתה אימת הוי?', כרגיל במקומות אחרים בבבלי, אלא כך: 'ואימת הוי?' (בכתבי יד: אימתי / אימת), ומסתימת הלשון הזו משמע שהשאלה מוסבת על ההלכה כולה האמורה בברייתא, ופירושה: אימתי הרואה אומר ברכה זו?). בכך מיושבים כל הקשיים בדברי אביי שנאמרו לעיל. אביי לא נתן טעם לדבריו, ואין לדעת מדוע התנגד אביי לפשוטה של ההלכה (אפשר שאביי סבור כרבי יהודה שחלק על התנא של הברייתא שבתוספתא ברכות ו,ו ואמר: "המברך על החמה (בכל פעם שרואה אותה) - הרי זו דרך אחרת").

לסיכום, ההלכה בעניין הברכה על ראיית החמה והלבנה והכוכבים והמזלות וההלכה בעניין הברכה על ראיית הרקיע שוות בכמה דברים. שתי ההלכות עוסקות בברכות ראייה של דברים שמימיים בנוסח 'עושה בראשית', לשון שתיהן נוסחה בביטויים שמקורם בלשון המקרא, בשתיהן נקבע שאדם אומר את הברכה בכל פעם שרואה מי מהדברים המנויים בהן, ובשתיהן הגבילו אמוראים את אמירת הברכה.